מחקר אמריקאי חדש מציע להאכיל פרות באצות, זאת כדי לצמצם את ההשפעה של הפליטות שלהן על שינוי האקלים. האם מדובר ברעיון שמתמודד עם בעיית השפעת משק המזון מן-החי על האקלים, או רק בפתרון זמני?
מחקר אמריקאי חדש מצא שהוספת כמות קטנה של אבקת אצות אדומות לתזונה של פרות יכולה לצמצם ביותר מחצי את התרומה המכרעת שיש לגיהוקים שלהן על שינוי האקלים. אבל מה כל כך מאיים בגיהוקים של פרות, ואיך החיידקים שחיים בקיבה שלהן קשורים לזה?
"למה פרות כל כך חשובות? כי יש הרבה מהן – בין מיליארד למיליארד וחצי", מסביר פרופ' איציק מזרחי, חבר במחלקה למדעי החיים ובבית-הספר לקיימות ואיכות הסביבה באוניברסיטת בן-גוריון וחבר במכון הלאומי לביוטכנולוגיה בנגב. תעשיית המזון מן-החי אחראית על כ-14.5 אחוז מפליטות גזי החממה בעולם, וחיות מעלות גירה, ובראשון פרות שמגודלות למאכל, אחראיות על כ-18 אחוז מסך פליטות המתאן מגורמים אנושיים בעולם. מתאן – גז שנפלט ישירות מהפה (בעיקר) של הפרה או של שאר החיות מעלות הגירה, הוא גז חממה עוצמתי במיוחד ויכולתו ללכוד חום גדולה פי 86 על פני 20 שנה מזו של גז החממה המוכר יותר – פחמן דו-חמצני. "היכולת של פרות לעכל את הסיבים הצמחיים שהן אוכלות תלויה ביכולת של מיקרואורגניזמים שחיים בקיבה שלהן לפרק את הסיבים האלה – מתאן הוא תוצר של פעילות המיקרואורגניזמים האלה", מסביר מזרחי.
50 אחוז פחות פליטות מתאן
המחקר המסחרי החדש, שנערך בקליפורניה בחווה מסחרית שבה מגדלים פרות חולבות, בשיתוף עם אוניברסיטת דייוויס, נעשה שימוש באבקה שהוכנה מאצות אדומות בשם Asparagopsis Taxiformis. את האבקה הוסיפו לתזונה הרגילה של 24 פרות, ובאמצעות מתקן מיוחד נמדדו פליטות המתאן שנפלטו בגיהוקים שלהן אל מול 24 פרות שלא קיבלו את אבקת האצות.
הממצאים תמכו במחקר קודם של האוניברסיטה בנושא (שנערך בתנאי מעבדה), שהראה הפחתה ממוצעת של כ-50 אחוז מפליטות המתאן בגיהוקים למשך 50 יום בקרב פרות שקיבלו את התוסף. לפי החוקרים, העובדה שמדובר בניסוי שנערך בחווה פעילה חשובה בהוכחת האפשרות של יישום הפתרון בשטח, משום שפרות יכולות לשלוט במידה מסוימת במה שהן אוכלות או לא-אוכלות בחווה בניגוד למה שמתרחש במעבדה. פרות שאכלו יותר אצות הראו הפחתה גדולה יותר בפליטות המתאן – לעתים עד רמה של יותר מ-85 אחוז. תוצאה מעודדת נוספת של הניסוי המסחרי היא שלא נמצאה כל השפעה של התוסף על כמות החלב שייצרו הפרות, על צבעו או על טעמו.
על אף שהחוקרים מעריכים שנדרשים רק כ-45 גרם אבקת אצות ליום עבור פרה כדי להשיג את התוצאות הרצויות, ייצור כמות מספקת של אצות עבור פעילות מסחרית עדיין מהווה אתגר משמעותי. האצות שבהן נעשה שימוש בניסוי נאספו באופן ידני מהאוקיינוס, אך חברת Blue Oceans Barns, שהשתתפה במימון הניסוי, עובדת על גידול האצות במכלים שמוצבים על גבי האדמה ושאליהם מוזרמים מי אוקיינוס, תוך שליטה על כמות האור, על המליחות ועל החומציות כדי למקסם גדילה. החברה מתכננת לייצר מספיק אצות אדומות עבור 90 מיליון פרות עד שנת 2029.
אבקת שום ותמצית הדרים – או ברירה גנטית?
קבוצת המחקר של פרופ' מזרחי עוסקת בניסיון להבין כיצד פועלות הקבוצות השונות של המיקרואורגניזמים שחיות במעי הפרה, במטרה למצוא את הדרך להפחית את פליטת המתאן שלהם מבלי לפגוע באנרגיה שהם מספקים לפרה. "דרך אחת לעשות את זה היא באמצעות שימוש בהתערבויות תזונתיות שמטרתן לשנות את הרכב האוכלוסיות הפעילות במערכת. יש תוספי תזונה שלמעשה מפריעים לאוכלוסיות שמייצרות מתאן", מספר מזרחי.
בנוסף לאבקת האצות האדומות, מתבצעים ניסיונות דומים ברחבי העולם באמצעות חומרים אחרים – תוסף בשם Mootral שכולל אבקת שום ותמציות הדרים מבטיח הפחתה של כ-30 אחוז בפליטות המתאן ואף עלייה קלה בייצור החלב, ובניו-זילנד נבחן השימוש בתרביות שמשמשות לייצור גבינה ויוגורט כדי לייצר תוסף תזונה שעונה לשם Kowbucha.
אך על אף המספר העולה של ניסיונות למצוא תוסף תזונה שיצמצם את פליטות המתאן של פרות, וההצלחה שעליה דווח בניסוי המסחרי החדש, ייתכן וקיימת בעיה יסודית עם פתרונות מהסוג הזה. "אמנם כרגע זה נראה מבטיח והתוצאות הראשוניות מאד מעניינות, אבל לרוב מדובר בפתרונות קצרי מועד, משום שהמערכות שפועלות בכרס הפרה יודעות לעשות אדפטציה אחרי 50 יום או 60 יום ורמת הפליטות חוזרת לנורמה", מסביר מזרחי.
לנסות את כל מה שאפשר
אם באמת יתברר שמדובר בפתרון זמני, האם המשמעות היא שאין דרך להפחית את ההרס שנגרם מגיהוקי מיליארד וחצי פרות? לאו דווקא. בנוסף לתוספי תזונה קיימות דרכים נוספות בהן ניתן להשפיע על הרכב המיקרואורגניזמים שחיים בקרבי הפרה.
"אנחנו הראשונים שמצאנו ופרסמנו את הקשר ההדוק בין הגנטיקה של הפרה לבין קבוצות המיקרואורגניזמים שלה. יכול להיות שתוכניות רבייה יאפשרו לנו בחמש או בעשר השנים הקרובות לבחור את הפרות עם מיקרואורגניזמים שמיטיבים עם הסביבה ומפחיתים את כמות פליטות המתאן", מסביר מזרחי. "עוד אפשרות שהוכחנו את ייתכנותה בשנה שעברה נוגעת להתערבות בתחילת החיים של הפרה עם פרוביוטיקה, שתשפיע על הרכב המיקרואורגניזמים המתפתח לכיוון שמייצר פחות מתאן שיישמר לכל אורך חייה".
לפי מזרחי ייתכן שהפתרון שאליו נגיע לבסוף יהיה משולב ויכלול ברירה גנטית ברבייה, התערבות בתחילת החיים של הפרה, וגם שימוש בתוספי מזון שונים כגון אבקת האצות האדומות בסדר מתחלף. אבל מה שלא יהיה הפתרון, דבר אחד בטוח – יש צורך להגיע אליו במהרה. "כמות המתאן שנפלטת לאטמוספירה מהווה בעיה בוערת לאנושות ולכן רתמתי את קבוצת המחקר שלי לסוגיה הזו. אני מעריך שבעשור הקרוב נמצא לכך פתרון, מפני שאחרת אנחנו בצרות", מסכם מזרחי.
